מיתון סחף

תהליך הייצור של ICL מתחיל משאיבת מים מהאגן הצפוני של ים המלח לאגן הדרומי באמצעות תחנת שאיבה ייעודית. התחנה שואבת את המים לתעלת הזנה שמזרימה אותם לבריכות האידוי של המפעל באגן הדרומי (מרחק של כ-13 קילומטרים דרומה).  \

נסיגת מפלס ים המלח לאורך השנים, בשל מאזן המים השלילי, גורם למפלס המים באגן הצפוני של ים המלח לרדת בקצב של כ-1.1 מטר בשנה. כדי לאפשר את המשך קיומה של הפעילות התעשייתית באזור ים המלח, המאפשרת גם את המשך הפעילות התיירותית לצידה, היה על ICL להעתיק את תחנת שאיבת המים צפונה אחת ל-10-15 שנה (ראו איור להלן). במהלך שנת 2021 השלימה ICL את הקמתה של תחנת השאיבה החדשה –P-9, אשר תחליף את תחנת השאיבה הקיימת P-88. מיקומה של התחנה החדשה P-9, כארבעה ק"מ צפונית ל-P-88,  מספק פתרון לטווח ארוך יותר, ל-40 שנים הבאות. 

הצורך בהקמת תשתיות חדשות נובע מירידת מפלס המים בים המלח

הקמתה של תחנת השאיבה החדשה P-9, כארבעה ק"מ צפונית ל-P-88, מחייבת את הארכתה של תעלת ההזנה בהתאם, וכן את חציית מניפת הסחף של נחל צאלים. 

מניפות סחף הינן תופעה גיאומורפולוגית בעלת חשיבות אקולוגית רבה באזורים מדבריים. בחוף ים המלח נוצרות מניפות הסחף בעקבות שינוי בגיאומטריה של ערוץ הזרימה. ערוץ הנחל מתרחב ביציאתו ממצוק ההעתקים מזרחה, וכתוצאה מכך קטנה עוצמת הזרימה ומורבד סחף בקרקעית ערוץ הזרימה. כך, מערוץ קניוני עמוק בחלק ההררי, הנחל במניפת הסחף הופך לנחל רדוד ורב-ערוצים בדגם פזרות. בנוסף, תוואי הערוצים משתנה משיטפון לשיטפון בהתאם לסחף המורבד באופן המרסן את עוצמת ההתחתרות בתשתית הרכה של המניפה.

מניפת הסחף מאופיינת כמערכת אקולוגית שבה מתקיימת מערכת גיאומורפולוגית מרובת ערוצי זרימה רדודים שהתוואים שלה משתנים משנה לשנה, דבר היוצר מערכת דינמית והטרוגנית בזמן ובמרחב.

מניפת נחל צאלים היא המניפה הגדולה והמפותחת ביותר מכלל המניפות ששרדו, ולכן החשיבות הגדולה לשמרה, ובכך להגן על המגוון הביולוגי המתקיים בבית גידול זה.

כאמור, תעלת ההזנה חוצה את מניפת צאלים ועלה חשש לפגיעה משמעותית בתפקוד המניפה. נדרש אפוא לנקוט בכל האמצעים במטרה למזער ככל הניתן את ההשפעות של חציית המניפה. בנוסף, תעלת ההזנה חשופה לשיטפונות עונתיים בנחל ועלולה להינזק.

נוצר, אם-כך, צורך כפול - להגן על התעלה משיטפונות ובהבעת לאפשר זרימה טבעית של המים בערוצי הזרימה על מנת לשמר את מניפת הנחל.

במסגרת תהליך הקמת תחנת השאיבה החדשה, קיימה ICL דיונים ממושכים ומעמיקים עם הרשויות וגורמי המקצוע בתחום ההגנה על הסביבה – ובפרט רשות הטבע והגנים הלאומיים (רט"ג), כדי להגיע לאיזון הנדרש בין הצרכים התפעוליים לבין הצורך למזער את הפגיעה הסביבתית באזור רגיש אקולוגית.

מניפת  נחל צאלים - מאפיינים אקולוגים של המרחב הצפוני

חלקה המזרחי של מניפת נחל צאלים משתרע מכביש 90 ועד למישורי הבוץ באזור נסיגת הים. מניפות סחף וערוצי נחלים הינם בתי גידול בהם מתרחשים תהליכי בניה והרס כחלק מהמחזוריות המקומית, עקב מאפייני הזרימה השיטפונית. במניפת צאלים בכלל ובחלק המזרחי בפרט מקצבי התהליכים מהירים יחסית, כתוצאה מירידת מפלס ים המלח, הגורמת לתופעות של עירוץ והתחתרות ולשינויים באפיקי הזרימה. המערכת האקולוגית הנשענת על ביומסת היצור הראשוני מתפתחת בהתאם לתהליכים הגיאומורפולוגיים. שינויים בדגם הזרימה של המים על פני הקרקע מובילים לשינויים בדגם פיזור הצומח ומגוון המינים, הבאים לידי ביטוי בהתייבשות אזורים בהם הייתה זרימה בעבר ובהתפתחות צומח במקומות אחרים, כמו למשל בבולענים המנקזים אליהם את המים.

השטחים בתחום מניפת הסחף מהווים בית גידול לבעלי חיים שונים, כגון חרדון צב מצוי, צבי הנגב, זאב וצבוע מפוספס. ערוצי הנחלים ומניפות הסחף בכלל מהווים בתי גידול בעלי חשיבות אקולוגית רבה ביותר בשל כמות הביומסה הצמחית, המהווה בסיס לפעילותם של בעלי החיים, ובשל מגוון הנישות האקולוגיות המצויות בתחומן. צבי הנגב הנו מין דגל, אשר אוכלוסייתו מונה עשרות פרטים בתחום המניפה.

מתוך: "מערך מתעלים בנחל צאלים: בחינת היבטים אקולוגיים", מעוז אקולוגיה וסביבה, מרס 2016.

תוכנית תשתיות לאומיות (תת"ל) 35א' היא התוכנית שמכוחה הוקמו תחנת השאיבה P-9 ותעלת ההזנה החוצה את נחל צאלים. בתת"ל 35א'באות לידי ביטוי ההסכמות בין ICL לרשויות ולארגוני הסביבה לפיהם  הוקמו 7 מעברי מים (מתעלים) ברוחב משתנה (18-80 מ') מעל התעלה החפורה, וזאת על-מנת לאפשר למי השיטפונות לעבור בערוצי הזרימה המקוריים ללא פגיעה בתעלת ההזנה ותוך שמירה על דגם של מניפת פזרות. מצידה המזרחי של תעלת ההזנה הותקנו מתקנים לשיכוך מהירות הזרימה ופיזור מי הנגר, כדי למנוע העמקת הערוצים ומחתור ביציאה מהמתעלים. בנוסף, משמשים המתעלים פרוזדור אקולוגי לטובת מעבר לבעלי חיים.

מיקום מתעלים על רקע תאי שטח - ערכיות אקולוגית

על מנת לוודא שאין פגיעה במי תהום ואין פגיעה בצומח באזור, מתבצע ניטור שוטף של המניפה באמצעים הבאים:  

  1. התקנת 10 פייזומטרים למדידת איכות ומפלס מי אופק החלוקים.
  2. ניטור לאורך זמן של הצומח: ניטור עצי שיטה, חתכי צומח ומיפוי דו-שנתי באמצעות רחפן למדד NDVI (כמות הפעילות הפוטו-סינטטית) בכל שטח המניפה שממזרח לכביש 90.
  3. ניטור ומיפוי מים בתת-הקרקע באמצעות תהודה מגנטית ומכ"מ חודר קרקע.
  4. במהלך חפירת תעלת ההולכה בוצע פיקוח צמוד על-ידי פקח התשתיות של רט"ג, שווידא שתחתית תעלת ההזנה נמצאת מעל אופק החלוקים וכי מתאפשרת חדירת מים ממערב למזרח מתחת לתעלה.

בעקבות התוצאות בשטח והתייעצות נוספת עם רט"ג, הוחלט כי ישנו צורך בהוספת מתקן לפיזור המים ביציאתם מן המתעל על מנת למתן את ההשפעה. ICL ממשיכה בניטור הפעילות בנחל. במידה שיימצא, בעקבות הניטור האמור, שקיימת השפעה סביבתית מהותית בעקבות חציית תעלת ההזנה את הנחל, ICL תעשה את ההתאמות הנדרשות על-מנת למזער את ההשפעה על מניפת נחל צאלים.

האתר עושה שימוש בcookies . כדי לספק לך חווית גלישה טובה יותר, וכן למטרת סטטיסטיקה, איפיון ושיווק.